יום שני, 11 בנובמבר 2013

המעבר - ג'סטין קרונין







לאחר מלחמת העולם Z שסוקר כאן, מגיע עוד תיאור (מפורט) של סוף העולם. נדמה שאנחנו ניצבים מול גל של ספרים כאלה. לפני מספר שנים היה זה "הדרך", המדכא-רצח, של קורמאק מקרתי שסיפר באופן מזוויע על סוף העולם.
לאחרונה הוצא לאור מחדש "על החוף" של נוויל שוט, המתאר את החיים בכדה"א לאחר שואה גרעינית (נוגה, עדין ומכשף), וגם הצלחתה של "המתים החיים", סדרת הטלויזיה המבוססת על הקומיקס, וסרטי "28 יום/שבועות אחרי" מעידים על עניין הולך וגובר בסוף העולם.

הרומן הכבד הזה, בן למעלה מ-800 עמודים עמוסים, משך אותי בגלל העטיפה הנאה שלו, ובגלל הנושא שהזכיר לי את הספר "העמדה" של סטיבן קינג, שקראתי כנער ואהבתי (למרות שבמאבק בין "זה" ל"עמדה", אני הייתי ועודני מחובבי "זה"). קינג גם ממליץ על הספר בגב הכריכה. אבל מניסיוני, ספריו טובים מהמלצותיו, כך שזה לא אמר לי הרבה.
כאשר קראתי על גב הכריכה כי המבקרים משבחים את "כתיבתו התמציתית" של קרונין, זקפתי גבה. משקלו של הספר לימד שני דברים. הוא לא תמציתי. ויהיה צורך באורטופד אם לא אסיים לקרוא אותו מהר.

אז מה יש לנו כאן. סיפור אפי, שאפתני, על סיום החיים כפי שאנו מכירים אותם, והתחלתם מחדש.
אתאר רק מעט מן העלילה כדי לשמור מפני ספוילרים.
ניסוי צבאי משתבש וגורם לפריצת מגפה שהופכת אנשים ליצורים מסוכנים וטורפניים - נקודת מוצא שנדמה שהפכה למקבילה של ז'אנר סוף העולם ל"נער פוגש נערה" של הרומנים הרומנטיים.
האנושות נמחית כמעט לגמרי. והשורדים צריכים להמציא ציוויליזציה חדשה. כזו שמתחשבת בעובדה שהקיום האנושי מאוים.

הספר כולל שני חלקים. הראשון, הקצר יותר, מתאר את מה שאירע לפני ההמגפה, ובו אנו מתוודאים לסוכן FBI, בראד וולגסט שמו. הוא בעל עבר מעט קלישאתי אבל מהווה דמות עגומה-אמינה. חלקו בסיפור המגפה חשוב, והמסע שהוא עובר מהווה את צירו של החלק הראשון. החלק השני נפרש מאה שנים לאחר ההתפרצות, ומספר על מסען של קבוצות בני אדם אחר תשובות לשאלת המגפה ואחר אפשרויות קיום טובות יותר. קיים גורם משותף בין שני החלקים, שמהווה מפתח להבנה של האירועים.

קצת קשה לבקר ספר שסובל ממידה מסוימת של פיצול אישיות כזה. בחלק הראשון הייתה מצד אחד הרגשה ש"בסיפור הזה כבר היינו", ומצד שני הוא כתוב טוב, אמין ואפילו מרגש לפרקים. החלק השני, חלקו העיקרי של הרומן השאפתני הזה, מאוד עמוס וחסר אחידות.
הדמויות, שבתחילה אינן מובחנות בקלות זו מזו, מקבלות נפח וזהותן מעמיקה לאורך מאות העמודים. רעיונות מבריקים (החלום על האישה השמנה ומשמעותו) מתקיימים לצד רעיונות מוכרים ואפילו נדושים, רגעים מרגשים ואבחנות עדינות ביחס לנפשם של הגיבורים מתרחשים לצד סצנות ואמירות בנאליות או קיטשיות. לכן, הקריאה היא ממלחמת חפירות בעולם הקשה הזה שקרונין יוצר.
גם הקצב אינו אחיד. לעיתים מתרחשים אירועים במהירות שגורמת לקרוא להרגיש שהנה ה"נגיפיים" ממש מולו, ולעיתים אחרות, ההליכה, סטייל "שר הטבעות", מתמשכת ומתמשכת, ותיאורי הנוף גורמים ליאוש.

בסופו של דבר קצת קשה לי לקבוע דעה חד משמעית על הספר, אז אתן למספרים לדבר. וגם הם יתקשו עם השורה התחתונה.

ציונים:

כתיבה: 7 (ליתר דיוק, לפעמים 8 ולפעמים 6)
דמויות: 7.5 מתפתחות היטב
קצב: 7
תעלומה: 8, למרות שהקטגוריה פחות רלוונטית, במהלך הסיפור מתעוררות שאלות מעניינות.

ממוצע: 7.375

בונוס/עונש: נקודה ורבע על ההיקף המרשים והמציאות המשכנעת של העתיד המאייש, ועל כמה רעיונות מקוריים.

סופי: 7.5 (8.5 או 6.5 לסירוגין...)

תיאור אפי, מרשים, אך מאוד לא אחיד ברמתו, של סוף העולם, והמסע הארוך להקמתו של עולם חדש, מלווה במספר רעיונות יפים ומצמררים ובהרבה רעיונות קלישאתיים ולעוסים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה