משחר ההיסטוריה (וכבר עכשיו אוסיף וידוי, או אם תרצו גילוי נאות – אחת הסיבות שגרמו לי לקרוא את 'הבחורה על הרכבת' הייתה הידיעה שאכתוב עליו בהמשך ביקורת, ואוכל לפתוח אותה בביטוי האהוב עליי כל כך 'משחר ההיסטוריה', ביטוי שלא הצלחתי להשתמש בו עד כה) אהבו סופרי, תסריטאי ובמאי יצירות המתח שלהם (כמו גם מתכנני השמדת עמים) למקמם על רכבות. משהו בתנועה, בנסיעה הארוכה, במסתוריות, קסם ועדיין קוסם לאותם יוצרים ולקהל שלהם. כבר מימי ה'אוריינט אקספרס' של אגתה כריסטי ועד, מסתבר, ימינו אנו.
גם בשנת 2014 הרכבת מציתה את דמיונם של סופרים, או במקרה שלנו – סופרת. פולה הוקינס שמה, שהפכה את חברת הרכבות הבריטית לאחת מגיבורות ספרה המצליח 'הבחורה על הרכבת'.
זו לא ביקורת שקל לי לכתוב. אם אתם קוראים ותיקים של הבלוג, ודאי כבר הספקתם להבין שלי ולעמיתי, א', אין שום בעיה לקשקש מאות מילים על כל ספר באשר הוא. המשימה קלה למדי כשמדובר בספרי מתח בעלי ערך מוסף, כאלה שצומחים לאחרונה כאנשי שיווק באינטרנט בתיבת ההודעות הפרטיות של משתמש פייסבוק ממוצע. כמעט כל ספר שסקרתי בבלוג הזה, משך אותי בגלל אותה חריגה מהמסגרת המותחנית המקובלת, והכנסתו מהדלת האחורית ולעיתים גם מהראשית של טוויסט מעניין – בין אם זה רקע היסטורי, ביקורת חברתית, הכנסת אלמנטים של אימה ופחד או סתם ספר ממפעלות סטיבן קינג ובניו.
במקרה הנ"ל אין לי את העוגן הזה להישען עליו והאמת היא שלצערי, הוקינס לא יצרה עוגן חדש משלה לסיפור המעניין למדי שרקמה.
חבל שכך, כיוון שגם בתוך עולם ספרי המתח, בו נדמה כי הכל קרה, הצליחה הוקינס ליצור מסגרת חדשה ומעניינת למדי לסיפור – בחורה (רייצ'ל) שמהרגע הראשון ברור שמשהו לא בדיוק מחובר אצלה עד הסוף, עוקבת מחלון הרכבת בה היא נוסעת בכל בוקר לעבודתה אחרי זוג צעיר ומקסים המתגורר על סיפה של מסילת הרכבת. היא בונה להם בראשה סיפור חיים שלם, ומה גדולה תדהמתה, כאשר באחד הימים היא מוצאת גבר אחד הנושק לאותה אישה. הסיפור מסתבך כאשר למחרת האישה נעלמת. רייצ'ל, בחורה מבולבלת ועמוסת בעיות, שלא ממש מוצאת את עצמה בעולם, מחליטה לנסות ולחקור את התעלומה. לא עניין פשוט כשאת סובלת מ'בלק-אאוט' של שעות שלמות שנעלמות מחייך, ולפתע שום דבר כבר לא נראה לה (ולנו) בטוח.
הסיפור מובא משלוש נקודות מבט, כולן נשיות ומה אגיד לכן? (ולכם) – מירב מיכאלי לא הייתה מחבקת את הסופרת על שירות ראוי למין הנשי.
הסיפור מותח למדי, הטוויסטים לא תמיד צפויים, אם כי את הפתרון הצלחתי להריח בשלב מוקדם יחסית. מוקדם מדי. הספר זוכה להרבה מאוד תשבחות והצליח מאוד בחו"ל, אבל הדבר הכי טוב שאני מצליח לכתוב עליו הוא 'יעיל'. לוקח לו זמן להניע, הוא מבולבל מדי בשלביו הראשונים, אבל כשהרכבת סוף סוף יוצאת מהתחנה, היא כמעט עפה.
מעט אחרי סיום הקריאה, כבר לא נשאר הרבה ממנו בזיכרון. את השעות בהחלט העברתי במתח ובציפייה. בקיצור, אם נשמע לכם שאני מבולבל, חכו עד שתכירו את רייצ'ל.
ציונים:
דמויות: 7. אין הרבה בשורות מרעישות, אבל הציון עולה בזכות הדמות הטובה למדי של רייצ'ל.
כתיבה: 7. בסדר גמור. לא יותר, אבל גם לא פחות.
קצב: 7. לא הקשיב לעצה של 'קרמבו' מ'מבצע סבתא' – התחיל לאט ולקח יותר מדי זמן עד שהתגבר, אבל אז הוא טס לקו הסיום מבלי להביט לאחור.
תעלומה: 8.5 – החלק החזק של הספר. רעיון מקורי למדי.
ממוצע: 7.375.
בונוס/עונש: אין על מה לשבח את הוקינס ואין על מה לסנוט בה. וזה בעצם כל הסיפור.
סופי: 7.375
ספר מושלם לנסיעה ברכבת לנהריה. ואם לרגע לא תהיו בטוחים אם "בית יצחק" נשקפת אליכם או איפסוויץ', הילדים המצווחים והאיחור המסתמן כבר יזכירו לכם...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה